רבים מאיתנו חוששים לעמוד בפני קהל. אצל חלקנו החשש הזה גורם לחרדה של ממש ומוביל ל"פחד קהל". ילדים ומבוגרים שיש להם פחד קהל, חוששים לעיתים ממצבים חברתיים נוספים, מה שעלול להוביל ל"חרדה חברתית". במצבים האלה קיים פחד מול כל סיטואציה חברתית חדשה ולא מוכרת, בהם גם פחד קהל. 
הסיפור "המחשבות של נוני" עוסק בפחד הקהל של נוני והוא בא לידי ביטוי כאשר המורה מבקשת ממנה ומשאר בני הכיתה להציג מול קהל ביום המשפחה. ברגע הזה נוני מגיבה בחרדה גדולה המתבטאת בגוף במתח רב, באי שקט, הבטן מתכווצת והלב דופק במהירות. אלו תסמיני חרדה מוכרים מאוד גם אצל ילדים וגם אצל מבוגרים. תסמיני החרדה קשורים למחשבות של פחד מביקורת, מהערכה שלילית, מהשפלה, כעס או בוז אפשריים של הסביבה. 
פחד קהל קשור בדרך כלל למחשבות קשות שיש לנו על עצמנו – "כולם יצחקו עליי", "אין סיכוי שאצליח לעשות את זה", "אני לא שווה כמו האחרים" ועוד. מעבר לכך שהמחשבות הללו מעוררות את המערכת ההישרדותית אצלנו במוח וגורמות לתסמינים פיסיולוגיים רבים, הן גם מפחיתות בערך העצמי שלנו ובאמונה במסוגלות שלנו. המצב הזה גורם לנו לנסות ולהימנע מהופעה מול קהל. ההימנעות מהווה חיזוק לפחד ונוצר מעגל קסמים של חרדה שקשה לצאת ממנה. 
וכאן אנחנו, ההורים, נכנסים לתמונה - כי בכוחנו לעזור לילדים שלנו להפחית את החרדה. 
אמא של נוני מזהה את המצוקה שלה ומציעה לה "לצייר את המחשבות, כי כך הן מתבהרות". הציור מעודד את נוני לשתף בחוויה שלה ("אמא אני לא רוצה להקריא בחגיגה"). אמא מסייעת לה בתחילה באמצעות תגובה אמפטית, תיקוף הרגשות שלה והיכולת לראות את הסיטואציה כטבעית ונורמלית.
לאחר מכן, באמצעות שימוש במשחק דימויים של "מחשבות כבדות" ו"מחשבות קלות" מנסה אמא לסייע לנוני להחליף את המחשבות השליליות במחשבות חלופיות, חיוביות ויעילות יותר. בהמשך, שימוש בציור עוזר לנוני לתת להן שמות מצחיקים: "כְּבִידָה" – למחשבות השליליות והכבדות, ו"קַלִּילָה" – למחשבות החלופיות, החיוביות והקלות יותר. בעקבות כך עולה תחושת השליטה של נוני ונוצר מרחק מהמחשבות המאיימות. כאשר אנו “משחקים” עם המחשבה - מציירים אותה, הופכים אותה לדימוי או משנים את אופן ההתייחסות אליה על ידי משחקים של חומר, צורה, גודל, קול או צבע, היא מפסיקה להיתפס כאמת מוחלטת ומפחידה. הדימויים יוצרים גמישות מחשבתית ומאפשרים לבחור במחשבה חלופית, מציאותית ומרגיעה יותר ולעיתים אף מצחיקה מאוד. שינוי זה בתפיסת המציאות מפחית את עוצמת החרדה, בדיוק כפי שקרה לנוני. 
אני מזמינה אתכם, ההורים, לקבל השראה מהסיפור של נוני ולשוחח עם ילדיכם על הפחדים והחששות שלהם. יחד תוכלו לפגוש ולזהות את המחשבות הכבדות והשליליות – וללמוד כיצד להפוך אותן לקלות ומחזקות יותר. שיח כזה עם הילדים יחזק את הביטחון בקשר אתכם וייתן להם תחושה שהם לא לבד. ואם הילדים שלכם חווים חרדה, קבלו את הרגש, צאו לטייל עם "כְּבִידָה" ו"קַלִּילָה" ציירו ושחקו איתן משחק ואף שירו איתן שיר נחמד.